מבצר הרצון האחרון: התנגדות לביצוע צוואה

כיצד להתמודד מראש

עבור רבים מאתנו, המחשבה על היום שאחרי היא מורכבת ומלאה ברגשות. אנו עומלים שנים על גבי שנים כדי לצבור רכוש, נכסים ומוניטין, מתוך שאיפה להבטיח את עתיד יקירינו אולם, המציאות המשפטית בישראל מלמדת כי כתיבת הצוואה היא רק חלק הדרך, האתגר האמיתי עשוי להתחיל ברגע שבו המסמך הזה נדרש לעמוד למבחן הביקורת של יורשים מאוכזבים, ובתי המשפט למשפחה הופכים לזירה שבה כל מילה, כל תאריך וכל נסיבה עשויים להיבחן בזכוכית מגדלת, המסגרת הנורמטיבית ככלל הינה ע''פ חוק הירושה, תשכ''ה-1965 וכן תקנות הירושה, תשנ"ח-1998, במאמר זה נלמד על עיקרי הנושאים הנפוצים (ועל קצה המזלג) לשם הארת הנושא ובכדי לאפשר לקורא להגיע ''מוכן יותר'' לעריכת צוואה (ראה עוד: צוואה הדדית וייפוי כח מתמשך) ומיפוי צרכים מול גורם מקצועי, עורך דין המתמחה בנושא וכיצד ניתן לבצר במידת האפשר את רצונכם האחרון כך שיהיה חסין יחסית בפני מלחמות משפטיות מתישות ומיותרות אשר יסכנו את מימוש רצונכם האישי במלואו.

שדה המוקשים לפסילת צוואה והחשיבות של "כיבוד רצון המת"

בבסיס דיני הירושה בישראל עומד עיקרון מקודש אחד חשוב מאין כמותו אשר עומד כסעד לימינו של המצווה, והוא השאיפה והמנדט לקיים את דברי המצווה (במקורותינו: מצווה לקיים דברי המת), המערכת המשפטית רואה בצוואה את קולו האחרון של האדם, קול שאין לו הזדמנות שנייה להישמע, עם זאת, כדי להגן על טוהר הרצון הזה, מול הסיכונים והעיוותים אשר עשויים לצמוח מנסיבות החיים, החוק והפסיקה יצרו מערך של מבחנים ושיקולים שנועדו להבטיח ככל הניתן כי הצוואה אינה פרי של לחץ, מניפולציה או חוסר הבנה, אלא כאמור רצונו הטהור והכנה של המצווה.

בשים לב כי לאור משמעותם הכלכלית של הוראות הצוואה עשויים המתנגדים לצוואה להפוך למתוחכמים יותר, תוך שימוש בראיות שונות כולל ולרבות דיגיטליות כגון הודעות טקסט, תמונות וסרטונים וכן הקשרים שונים כדי לנסות ולערער את חזקת הכשרות של המסמך, על מנת להשיא רווחים אישיים או להטות את תוצאות הצוואה, לכן, הבנת העילות הללו היא הצעד הראשון בבניית הגנה נכונה מראש.

העילה הנפוצה ביותר, המככבת רבות בהליכי התנגדות לצוואה היא טענה ל''השפעה בלתי הוגנת'', חשוב להבהיר כי החוק אינו אוסר על השפעה כשלעצמה, הפסול מתחיל כאשר ההשפעה הופכת לבלתי הוגנת, כזו השוללת מהמצווה את רצונו החופשי באופן מלא או חלקי והופכת אותו ל"כלי" בידי אחר, ולמעשה מאיינת את הרצון האישי של המצווה, הטיות אשר עלולות להתגלות כרצון אישי של המשפיע המנופילטיבי ולא של המצווה עצמו.

כאן נכנסים לתמונה מבחני הפסיקה השונים, הבוחנים את מידת העצמאות של המצווה לעומת תלותו בנהנה, נסיבות עריכת הצוואה ועוד, כך לדוגמה, אדם שיוצא מהבית, מנהל את ענייניו הכספיים ומתקשר עם הסביבה, נחשב לעצמאי, בעוד שאדם המבודד מסביבתו ותלוי בנהנה ספציפי לצורך העניין בכל צורך בסיסי, מעמיד את הצוואה שלו בסיכון גבוה ככזו שעשויה ''לסבול'' מהשפעה בלתי הוגנת.

הלכת החוטים השזורים והמבט הכולל של בית המשפט

אחת ההתפתחויות המשמעותיות והמרתקות בפסיקה היא אימוץ הלכת החוטים השזורים, גישה זו קובעת כי בית המשפט אינו נדרש למצוא בהכרח ראיית זהב אחת שעליה תקום או תיפול תקופה של הצוואה. במקום זאת, בית המשפט רשאי לשזור יחד חוטים שונים של אותנטיות או לחילופין חשדות מהם ניתן ללמוד על התמונה הכוללת אודות הצוואה ורצון המצווה, ככל אשר המצווה היה קצת תלותי, אולי הייתה מעורבות קלה של הנהנה, ואולי מצבו הבריאותי לא היה בשיאו, כאשר כל ''חוט'' כשלעצמו אולי לא יספיק כדי לבטל את הצוואה (או לקיימה), אך כאשר החוטים נארגים יחד, הם יוצרים תמונה שלמה כגון פגם ברצון החופשי. לכן, כאשר אנו מתכננים צוואה, עלינו לוודא שכל "חוט" כזה נקטע מראש, כך שלא ניתן יהיה לטוות ממנו תמונה של פסלות אשר תעמיד בסכנה את רצון המצווה האמיתי והפנימי.

מעבר להשפעה בלתי הוגנת, קיימות עילות נוספות ורבות, כך לדוגמה חוסר הכשירות לצוות, החוק דורש כי המצווה ידע להבחין בטיבה של צוואה ברגע החתימה, כאשר מדובר במבחן משולב: המצווה חייב להבין שהוא חותם על צוואה ומהן השלכותיה, עליו להכיר את היקף רכושו, ועליו להיות מודע לזהות את יורשיו (ואלו שהדיר מצוואתו ככל וכך עולה) וכן לתוצאותיה והשלכותיה של הצוואה, וכמובן ובעיקר גיבוש רצון חופשי אשר נעשה מרצון ובחירה, בדעה צלולה ומתוך מסוגלות ובנקיות מכל לחץ חיצוני או פנימי.

בתי המשפט עשויים להיעזר במומחים רפואיים המנתחים את התיק הרפואי בדיעבד, אך הם מעניקים משקל לא מבוטל גם לעדויות של מי שראה את המצווה בזמן אמת. בפסקי דין שונים נקבע שאף אדם חולה ותשוש עשוי להיחשב כשיר לצוות, כל עוד הוכח שברגע החתימה הוא הבין את מהות המסמך.

צוואה מנשלת

חשיבות רבה יש למהותה של הצוואה, הרי שככל והצוואה הינה שוויוניות והוראותיה עולות בקנה מידה רגיל עם תנאים המקובלים ללא התניות או ציווים  חריגים, תהא הצוואה חזקה אשר תעמוד ב'רוח מצויה' יחסית בנקל ויהיה קשה לתקוף אותה.

לעומת זאת, המורכבות והמבחנים שיידרשו לבחינת צוואה מנשלת בה יש הוראות בלתי שוויוניות, או ציוויים חריגים בפרט כאשר יש מי שנפגע מכך, או אז בהחלט מתחילה הצוואה להיות מורכבת יותר ונדרשים לה הגנות ותכנון מוקדם בהתאם, כאשר ככלל ניתן להמליץ על ליווי מקצועי בעת עריכת צוואה וכל שכן כאשר המצווה מבקש להורות על הוראות או תנאים יוצאי דופן.

דרישות צורניות

חוק הירושה מגדיר ארבע דרכים לעריכת צוואה: בכתב יד (המסמך כולו בכתב ידו של המצווה, עם תאריך וחתימה), בעדים (צוואה בכתב החתומה על ידי עדים), בפני רשות (שופט, רשם או נוטריון) ובעל פה (המיועדת למצבי "שכיב מרע" מול פני המוות), חרף חשיבותן של דרישות אלו, סעיף 25 לחוק מאפשר לבית המשפט לקיים צוואה גם אם נפלו בה פגמים צורניים, ובלבד שהתקיימו "מרכיבי היסוד" של הצוואה ולא קיים ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה. עם זאת, קיומו של פגם צורני מעביר את נטל ההוכחה אל מבקש הקיום, ופגמים מהותיים במרכיבי היסוד (כגון היעדר מספר העדים הנדרש או היעדר תרגום למצווה שאינו מבין את שפת הצוואה, דרישת הכתב המלאה בצוואה בכתב יד) נחשבים ככאלו שאינם ניתנים לריפוי ועלולים להוביל לפסילת המסמך.

מעורבות נהנה בצוואה בין המישור הטכני למהותי

הכלל הוא כי הוראת צוואה המזכה מי שלקח חלק בעריכתה דינה בטלות, אולם, הפסיקה הענפה, יצרה הבחנה קריטית בין מעורבות טכנית למעורבות אינסטרומנטלית, בית המשפט הבהיר כי פעולות כגון יצירת קשר עם נוטריון לצורך תיאום הגעתו לבית החולים, או תשלום שכר הטרחה של עורך הדין על ידי הנהנה, עשויות להיחשב כמעורבות טכנית גרידא שאינה פוסלת את הצוואה.

יחד עם זאת, חשוב להבין שמדובר במשחק באש ממש, הגבול בין עזרה טכנית לבין מעורבות פסולה הוא דק מאוד ותלוי בפרשנות ובנסיבות, נהנה שמוביל את המצווה לעורך הדין, משתתף בשיחות המקדימות או מעביר טיוטות, עלול לסכן את תקפות הצוואה, הדרך הנכונה להתנהל היא לייצר "חומת הפרדה" מוחלטת בה המצווה צריך להתנהל עצמאית כגון להגיע לעורך הדין או נוטריון בכוחות עצמו (או כתיבה עצמאית הזמנת עדים וכו'), כן לנהל את השיחות ביחידות, ולשלם את שכר הטרחה בעדיפות ישירה מחשבונו שלו, ככל שהנהנה רחוק יותר מהתהליך, כך הצוואה תהיה עמידה יותר בפני טענות של מעורבות פסולה.

"חומת המגן" של הצוואה

כדי להפוך צוואה למבצר, ככל הניתן כמובן, נוכל לאמץ מספר מנגנונים אסטרטגיים שייתנו מענה לכל העילות שסקרנו. המנגנון הראשון והחשוב מכולם הוא התיעוד הרפואי בזמן אמת. אל תסתפקו באישור רפואי כללי, עבור מצווים מבוגרים או כאלו הסובלים ממחלות רקע, מומלץ בחום לקבל חוות דעת של פסיכו-גריאטר ביום החתימה ממש ולצרפה לצוואה כנספח. חוות דעת כזו, שנערכת על ידי מומחה המנהל שיחה מפורטת עם המצווה ומתעד את צלילותו, מהווה מחסום משמעותי ויציב עבור וכנגד הניסיון לטעון לחוסר כשירות בדיעבד.

מנגנון שני הוא השימוש בטכנולוגיה, וספציפית בתיעוד חזותי, צילום וידאו של מעמד החתימה מאפשר לבית המשפט לראות את המצווה, לשמוע את קולו ולהתרשם באופן בלתי אמצעי מהבנתו. וידאו טוב אינו רק תיעוד של החתימה, אלא שיחה שבה המצווה מסביר במילותיו מדוע בחר לחלק את רכושו כפי שחילק ובכלל התרשמות בלתי אמצעית וחזקה, כאשר המצווה מתועד מסביר בביטחון את הוראותיו ואולי אף את הגיונה של הצוואה, הסיכוי לטעון להשפעה בלתי הוגנת נמוך משמעותית, זאת ועוד, השימוש בווידאו מאפשר למצווה "להגן" על החלטותיו גם כשהוא כבר לא יכול לעמוד בדוכן העדים.

חשוב לציין כי צוואה מסוג זה איננה תקפה כדרך עצמאית לצוות אלא בחיזוק לעריכת צוואה אשר חייבת לעמוד בחובות הצורניות ובנוסף בלבד, ישנן הצעות שונות לאפשר מנגנון זה כמסלול תקף נוסף אך כאמור, חובות עריכת הצוואה אינם כוללים רק ציווי בווידאו לבדו, כמו כן שימוש בכלי זה אינו חובה וככלל יכול לתרום ולהיות רלוונטי ביותר כאשר מדובר בצוואות מורכבות או מנשלות.

כלים שלובים: צוואה הדדית וייפוי כח מתמשך

כן בנוסף, ניתן יהיה להמליץ במקביל לעריכת צוואה הפקדת ייפוי כח מתמשך וכן היוועצות לעניין צוואה הדדית: מאחר ותיתכן תקופה בה המצווה לא יהיה 'מבין בדבר' וזו עשויה להיות מעין 'תקופת ביניים' בה הצוואה טרם חלה שכן המצווה בחיים, ומאידך, תיתכן מעורבות  של בן משפחה, נהנה או ממונה כאפוטרופוס אשר עשוי לסכל אף בתום לב וחוסר ידע את רצון המצווה, לכך ניתן לעשות  שימוש מושכל ומראש ולבחור כיצד יטופלו ענייני המצווה בעת שאינו מבין בדבר ולבחור באופן עצמאי גם את הטיפול בתקופה זו.

כמו כן, צוואה הדדית כאשר מדובר בבני זוג, שכן בעת פטירת אחד מבני הזוג מדובר באירוע של הורשה, והרצון ההדדי המקובל או בפרט של המצווה עשוי שוב להיות מסוכל או לפחות כזה שנכון להיערך אליו, ככלל, ניתן לצוות כמו שמקובל בעולם הבנקאות על 'סעיף אריכות ימים', קרי, שכל בן זוג הנותר בחיים ''ממשיך'' להיות בעלים של הרכוש והנכסים ו''דחיית'' חלוקת הירושה לאחר מאה ועשרים של שני בני הזוג.

נימוקים, הרתעה וסנקציות

כלי אסטרטגי נוסף הוא סעיף הסילוקין, המוכר גם כסעיף ענישה, שימוש בסעיף זה בצוואה יכול לכלול הוראה כי יורש שינסה להתנגד לצוואה יאבד את חלקו בה. חשוב לדייק בנקודה זו: הפסיקה קובעת כי אם ההתנגדות הוגשה בתום לב ועל בסיס עילה ממשית, הסעיף לא תמיד יופעל. ובכל זאת, יש לו כוח הרתעתי ובעיקר מסר חשוב אשר עשוי לעודד בני משפחה להימנע מסכסוכים.

בנוסף, נימוקים בצוואה עשויים לשמש כמגן מחזק לגילוי דעת המצווה והבהרת כוונות, יחד עם זאת חשוב לשים לב לבהירות הנימוקים וחוזקם, האם אינם עשויים להיות מורכבים ונתונים לפרשנות או שתוקף הנימוק עשוי להשתנות, גם כאן מומלץ יהיה שוב להסתייע בהכוונה מקצועית לשם מניעת שגיאות וסיכונים ככל הניתן.

הפקדת צוואה

בהקשר זה, הפקדת הצוואה ברשם הירושה עשויה להיות  בעלת יתרונות רבים הן בתיעוד איכותי ושמירה טובה על יישום הצוואה, כאשר עצם הפעולה שבה המצווה מגיע באופן אישי (ולא בליווי הנהנים) לרשם הירושה ומפקיד את צוואתו, יוצרת רישום רשמי המעיד על עצמאותו ועל כוונתו המפורשת, פעולה זו מחזקת את "חזקת הכשרות" ומהווה ראיה חזקה כנגד טענות על השפעה בלתי הוגנת שהופעלה "מאחורי הגב" של המערכת.

הפקדת צוואה אצל רשם הירושות היא כאמור פעולה וולונטרית של המצווה (זכות ולא חובה), המבוצעת כאמור באופן אישי, ומעניקה יתרונות משמעותיים בהבטחת שמירת הצוואה, חיזוק תוקפה הראייתי וגמירות דעתו של המצווה, חסרונה העיקרי הוא חשיפת עצם קיומה של הצוואה לאחר מות המצווה, כמו כן על אף שאין חובה להפקיד צוואה בחיי המצווה, קיימת חובה למסור כל צוואה לרשם הירושות מיד לאחר מות המצווה.

היתרון המרכזי ביותר עשוי להיות ביטחון לקיום הצוואה שכן הפקדתה תאפשר מילוי הוראותיה ואי הפקת צו ירושה הנוגד לצוואה ואף קיימת חובת יידוע על הצוואה ליורשים בהתאם.

צוואה בגיל צעיר כיתרון אסטרטגי ארוך טווח

טעות נפוצה היא לחשוב שצוואה עושים רק בגיל זקנה, כאשר בנסיבות רבות דווקא עריכת צוואה בשיא הכוח, בגיל שבו אין ספק לגבי הצלילות והעצמאות של המצווה עשוי להוות יתרון, כמו כן כי אין אדם יודע זמנו, ובהחלט יש רלוונטיות לצוואה לאו דווקא בגילאים מבוגרים.

כאשר מדובר ברצף צוואות (ישנות וחדשות) יכול הדבר לשמש כחיזוק לרצונו העקבי של המצווה וכראיות נסיבתיות אם הוא משקף דפוס עקבי בהוראות המהותיות. עם זאת, העיקרון המכריע הוא חופש הציווי, המאפשר למצווה לשנות את צוואתו בכל עת. לכן, במקרה של שינויים, הצוואה האחרונה והתקפה היא זו שתשקף את רצונו הסופי והאמיתי של המצווה.

האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ פרטני