סעד זמני כעזרה ראשונה
בבואנו לבחון את מוסד הסעד הזמני, יש לראות בו בראש ובראשונה כ"עזרה ראשונה" שנועדה למנוע מצב שבו עד שיסתיים ההליך העיקרי, המבקש ימצא את עצמו מול שוקת שבורה ו'חסר שיניים', שכן הליך משפטי אזרחי עשוי להימשך זמן רב, ופרק זמן זה עלול להיות מנוצל לרעה על ידי הצד שכנגד לצורך שינוי המציאות בשטח, הברחת נכסים או יצירת עובדות מוגמרות אשר יקשו על מתן סעדים או ירוקנו מתוכן את פסק הדין והחלטות בית המשפט, על כן, בבקשה למתן סעד זמני, ובפרט במעמד צד אחד, בית המשפט בוחן שני שיקולים עיקריים: 1. סיכויי התביעה 2. מאזן הנוחות.
מדובר במארג שיקולים המבוסס על איזונים, שכן הסעד ניתן עוד בטרם בוררו העובדות לעומקן, אך עדיין בנסיבות המצדיקות מתן סעד זמני, נדרש יהיה להורות על כך על מנת למנוע מצב בלתי הפיך בדיעבד כאמור.
"מקבילית הכוחות"
כאמור, בין שני השיקולים המרכזיים סיכויי התביעה ומאזן הנוחות, מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", משמעות הדבר היא שככל שסיכויי התביעה גבוהים יותר, ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך, עם זאת, מקובל להעניק מעמד בכורה לשיקול של מאזן הנוחות.
בקביעות בתי המשפט השונים הודגש כי הסעד הזמני נועד לשרת את המטרה הסופית של עשיית צדק, תוך הבטחה כי פסק הדין לא יהיה בבחינת "אקדח ריק", כאשר בין שיקולים אלו נבחן יחס של "מקבילית כוחות" כלומר, האחד מחזק את השני, יתכן שיקול אחד המחזק ומצדיק את קבלת הבקשה, כאשר לרוב ניתנת בכורה למאזן הנוחות, סעד במעמד צד אחד יינתן רק במקרים חריגים, כאשר קיים חשש סביר שהשהיית הדיון או יידוע המשיב יסכלו את מטרת הסעד או יגרמו נזק חמור למבקש, וזאת תוך התחשבות בשיקולי צדק, יושר ותום לב, ובכלל זה הקדמה או שיהוי בהגשת הבקשה.
המקור הנורמטיבי
המסגרת הנורמטיבית למתן סעדים זמניים, ובכללם סעדים במעמד צד אחד, מעוגנת בפרק ט"ו לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, תקנות אלו החליפו את תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, אך השינויים בהסדרים הנוגעים לסעדים זמניים הם מינוריים יחסית ובעיקרם שינויי נוסח, כך שהפסיקה שניתנה לפי התקנות הישנות עדיין רלוונטית ברובה.
השיקולים העיקריים
מטרתו המרכזית של הסעד הזמני היא להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי, את קיומו התקין והיעיל של ההליך, או את ביצועו הראוי של פסק הדין, כאשר בבחינת בקשה למתן סעד זמני, בית המשפט נדרש לשקול שני שיקולים עיקריים: סיכויי התביעה ומאזן הנוחות כאמור.
בחינת סיכויי התביעה
בשלב הבקשה לסעד זמני, בית המשפט אינו נדרש לקבוע מסמרות או להכריע בגורל התביעה כולה. מדובר בבחינה לכאורית בלבד, שנועדה לוודא שהתביעה אינה תביעת סרק, די בכך שהמבקש יוכיח שתביעתו אינה טורדנית וכי קיימת שאלה רצינית המצריכה דיון וליבון, כלומר, שיש לו סיכוי להצליח בתביעה.
על המבקש להציג "ראיות מהימנות לכאורה", מושג המדגיש את איכות הראיות ולאו דווקא את כמותן, בקביעות בתי המשפט השונים הובהר כי אין זה המקום לחקירות נגדיות מעמיקות או לניתוח ראייתי סופי, אך על המבקש להניח תשתית עובדתית שאינה נשענת על השערות גרידא, ככל שהסעד המבוקש חריף יותר (כמו צו תפיסת נכסים או צו איסור יציאה מהארץ), כך יוחמר הרף הראייתי הנדרש כבר בשלב הראשוני הזה.
בהליכים רבים לסעד זמני מבוקש 'איסור דיספוזיציה' כלומר איסור לשינוי המצב הקיים ושמירת סטטוס קוו אשר תאפשר 'הכרעה' בהליך העיקרי, בקשה זו כמו בקשת עיקול או חיוב בהפקדת ערובה, הינם סעדים קלים יותר יחסית לאחרים שכן הם בעיקר משמרים את המצב הקיים ומונעים שינויים בלתי הפיכים וחד צדדיים ואשר יחסית אינם מסבים נזק בלתי הפיך לצד שכנגד.
בחינת מאזן הנוחות
במסגרת מאזן הנוחות, בית המשפט מאזן בין הנזק שעלול להיגרם למבקש אם הסעד הזמני לא יינתן, לבין הנזק שעלול להיגרם למשיב אם הסעד יינתן, כמו כן, יש להתחשב בנזק שעלול להיגרם לאדם אחר או לעניין ציבורי ולא רק לצד שכנגד, כן בנוסף קיים שיקול נוסף הוא האם קיים סעד אחר שפגיעתו במשיב קלה יותר, אשר עדיין ישיג תכלית הסעד המבוקש.
שיקולי צדק, יושר, תום לב ושיהוי
בנוסף לשיקולים המרכזיים, על בית המשפט להתחשב גם בשיקולי צדק ויושר, ובכללם תום ליבם של בעלי הדין, הן בקשר לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה ובקשת הסעד הזמני, כמו כן, יש להתחשב בשיהוי ככל וקיים, בהגשת הבקשה או התביעה.
תנאים מיוחדים
הכלל הוא שבקשה למתן סעד זמני תידון במעמד הצדדים, עם זאת, בית המשפט רשאי מטעמים מיוחדים, לתת סעד זמני ארעי במעמד צד אחד, אם שוכנע, על בסיס ראיות מספקות, כי קיים חשש סביר שהעיכוב שייגרם כתוצאה מקיום הדיון במעמד בעלי הדין או הבאת הבקשה לידיעת המשיב תסכל את מטרת הסעד הזמני או תגרום למבקש נזק חמור, סעד כזה מהווה פגיעה כפולה בזכויות הצד שכנגד, שכן נשללת ממנו ההזדמנות להשמיע את טענותיו, אולם גם כאשר ינתן הסעד, בית המשפט יורה על דיון מידי ומהיר במעמד הצדדים ע''מ ליתן לצד שכנגד זכות להתגונן.
המצאת הצו וקיום דיון מהיר
כאשר ניתן סעד זמני ארעי במעמד צד אחד, יש להמציא למשיב את העתקים של הצו, הבקשה והמסמכים המצורפים, וכן את כתב הערבות, בלא דיחוי ולא יאוחר משלושה ימים ממועד מתן הצו, אלא אם בית המשפט הורה אחרת, בנוסף, בית המשפט יורה על מועד לדיון במעמד בעלי הדין בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מארבעה עשר ימים מיום מתן הסעד הזמני הארעי ככלל (למעט צו עיקול זמני או צו לתפיסת ראיות, להם הוראות ספציפיות).
יסוד ההכבדה וסיכוני הגבייה
נדבך קריטי שנוסף בקביעות בתי המשפט השונים, במיוחד בכל הנוגע לצווי עיקול זמניים, הוא יסוד ה"הכבדה", על המבקש להראות כי אם לא יינתן הסעד, ביצוע פסק הדין יוכבד באופן ממשי, כאמור, הפסיקה קבעה כי רף ההוכחה הנדרש ליסוד ההכבדה במסגרת צו עיקול זמני הוא הנמוך ביותר מבין כלל הסעדים הזמניים, יסוד זה מקבל משנה תוקף כאשר המשיבה היא חברה בע"מ ללא בטוחות, נכסים משמעותיים או ערבויות אישיות של בעלי המניות.
במקרים כאלו, החשש מ"ריקון" החברה מנכסיה או מהפיכתה לחדלת פירעון במהלך ניהול התביעה מהווה אינדיקציה חזקה לקיומה של הכבדה, כאן מקבילית הכוחות פועלת בעוצמה ככל שראיות התביעה חזקות יותר, כך יסתפק בית המשפט ברף נמוך יותר של הוכחת יסוד ההכבדה כדי להבטיח שהתובע לא יישאר עם "פסק דין על הנייר" בלבד.
ערבויות וערבונות כמשקולת מאזנת
הליך הסעד הזמני אינו חסין מסיכונים עבור המבקש, והוא אינו מהווה "כרטיס חופשי" לפגיעה בצד שכנגד, שכן כדי לאזן את הפגיעה במשיב, התקנות קובעות חובה להמציא התחייבות עצמית וערבויות מתאימות, בקביעות בתי המשפט השונים הובהר כי הערבויות אינן עניין טקסי בלבד אלא הן נועדו להבטיח שיפוי מלא ומהיר למשיב במידה ויתברר בסוף ההליך כי הסעד לא היה מוצדק וגרם לו נזקים כספיים או עסקיים.
זהו "תג המחיר" של הסעד הזמני המבקש נוטל על עצמו אחריות כספית ישירה, ובמקרים של חוסר תום לב או דחיית התביעה, בית המשפט לא יהסס להורות על חילוט הערבונות לטובת הצד שנפגע מהצו, דבר המהווה מנגנון הרתעה מפני בקשות סרק.
האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ פרטני.
