על ניהול הליך משפטי אזרחי ב"קלפים פתוחים", איזון אינטרסים, ערכים מנחים, סיכונים ותועלות.
בסדרות טלוויזיה שונות העוסקות בהליכים משפטיים, רגע השיא של המשפט מתרחש לעיתים קרובות כאשר עורך הדין שולף במפתיע מסמך דרמטי או מציג ראיה סודית המשנים לחלוטין את התמונה ומובילים לניצחון מזהיר, אולם, המציאות של מערכת המשפט ככלל שונה בתכלית, הליך אזרחי מושתת ככלל על עקרון יסוד קריטי לניהול ההליך ב"קלפים פתוחים".
בשונה מהמונח הידוע 'הביאס קורפוס' (הביאו את הגופה) המוכר מהליכים פליליים (ומסדרות טלוויזיה גם כן) בהם נטענת לזכות הנאשם כי 'אין גופה' וקריסת האישום ביסודו, בהליכים אזרחיים לא מתרחשות הפתעות מסוג זה באופן כללי.
במאמר זה נעסוק במשמעותו של עקרון זה בהליכים אזרחיים, כאשר עיקרון מנחה זה מורה שעל הצדדים לחשוף זה בפני זה, מראש ובאופן יזום, בשלבים המתאימים כמובן ובעת הצורך ע''פ הוראות בית המשפט או לבקשת הצד שכנגד, את מלוא התשתית הראייתית והמסמכים הרלוונטיים הנוגעים ללב המחלוקת, המאמר שלפניכם עוסק בכך, ב''כללי המשחק'', וכן הכרת חריגים המאפשרים לשמור מידע ''קרוב לחזה'' בנסיבות מסוימות, וכן השפעות העקרון בפסיקה הכללית המתמודדת עם ניסיונות להשתמש בשקיפות או בהיעדרה כמהלך טקטי.
הרציונל המשפטי
נקודת המוצא של מערכת המשפט היא כי ההליך האזרחי אינו זירת קרב שבה רמאויות ומארבים דיוניים הם כלים לגיטימיים, אלא מסגרת שנועדה לרדת לחקר האמת, בתי המשפט קבעו מספר תכליות מרכזיות העומדות בבסיס חובת הגילוי והשקיפות המעוגנות בתקנות סדרי הדין:
חשיפת האמת ועשיית צדק, גילוי מסמכים נרחב ומוקדם מקדם את חקר האמת, מונע הסתרת עובדות קריטיות ומאפשר לבית המשפט להכריע סכסוכים על בסיס תמונה עובדתית מלאה.
הליך הוגן ומניעת הפתעות, מניעת "הפתעות" במהלך ההוכחות היא תנאי יסוד למשפט הוגן, כאשר צד נחשף לראיה שלא ידע על קיומה, נשללת ממנו האפשרות הסבירה לבדוק אותה, להתגונן מפניה או להביא ראיות לסתור.
יעילות דיונית וחיסכון בזמן: כאשר כל הראיות ידועות מראש, הצדדים יכולים למקד את טיעוניהם ולהתכונן כראוי לשלבי ההוכחות, מה שחוסך זמן שיפוטי ומונע בקשות דחייה פתאומיות או בקשות ביניים וסרבול ההליך.
צמצום פערי מידע: שקיפות הראיות מציבה את שני הצדדים בנקודת פתיחה שוויונית יחסית, עד כמה שניתן, ומצמצמת את היתרון שיש לצד המחזיק במידע עודף.
עידוד פשרות והסדרים: כאשר ה"קלפים גלויים", כל צד יכול להעריך באופן ריאלי ומפוכח את סיכויי וסיכוני התביעה או ההגנה שלו, מה שמגדיל באופן ניכר את הסיכויים לסיים את התיק בפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט או בהסכמה תוך כדי הליך משפטי, בית המשפט אף עושה שימוש בסמכותו להציע לצדדים הסדרים בהסכמה נוכח העולה מתיק הראיות במהלך ההליכים המשפטיים לרבות וכבר בשלב קדם המשפט.
כללי המשחק
חובת גילוי ועיון אוטומטית ורחבה הינה נקודת המוצא, אשר תקנות סדר הדין האזרחי החדשות עיגנו, ביססו והעצימו את הדרישה לשקיפות אופטימלית, באמצעות יצירת מנגנון אוטומטי של גילוי מסמכים.
חובה אוטומטית ויזומה: על בעלי הדין מוטלת החובה להחליף ביניהם תצהירי גילוי מסמכים הכוללים את כל המסמכים הרלוונטיים שבשליטתם, וזאת תוך שלושים ימים מהגשת כתב הטענות האחרון, ללא צורך בפנייה מוקדמת או בהוראת שופט, לאחר מכן, קיימת חובה משלימה לאפשר עיון, צילום או סריקה של מסמכים אלו בתוך פרק זמן קצוב.
מבחן רלוונטיות ליברלי: הפסיקה קבעה כי די בכך שמסמך עשוי להיות רלוונטי למחלוקת כדי שתחול עליו חובת הגילוי ככלל, אין צורך להוכיח ודאות מוחלטת למידת השפעתו על התיק.
מסמכים "מזיקים" לצד מסמכים "מועילים: כאן טמון לב העניין במידה רבה, שכן חובת הגילוי חלה לא רק על ראיות שתומכות בעמדת מוסר המידע, אלא במפורש גם על ראיות "מזיקות", קרי, מסמכים שעשויים לשרת ולתמוך דווקא בגרסת הצד השני, בעל דין אינו רשאי לצנזר את המסמכים שאינם נוחים לו.
החריגים לכלל
למרות עליונותו של הכלל בדבר גילוי מרבי, הזכות לשקיפות אינה מוחלטת ועשויה לסגת בהתקיים נסיבות מיוחדות ואינטרסים מוגנים, בתי המשפט רשאים להתיר לבעל דין לחרוג מהכלל בנסיבות מוצדקות או שלא לחשוף ראיות מסויימות כגון:
חיסיון מוכר בדין: שורת חסיונות מעניקה הגנה מפני חשיפת ראיות, כגון חיסיון עורך דין-לקוח, חיסיון רפואי, או חסיונות יציר הפסיקה. גם מסמכים שהוכנו לקראת ההליך המשפטי עצמו (כדוגמת דוחות חוקר פרטי מסוימים) נהנים לא פעם מחיסיון.
"מסע דיג" והכבדה בלתי סבירה: בית המשפט לא יתן סעד או צו לגילוי מסמכים כאשר הליכי גילוי מהווים נטל בלתי פרופורציונלי על בעל דין, או דרישות גורפות וערטילאיות שכל מטרתן לדלות מידע כללי באפלה בניסיון למצוא עילה יש מאין ובעיקר להכביד לשם הכבדה על צד להליך.
כשהאמת דורשת הפתעה, "הלכת סוויסה"
החריג המרתק ביותר לכלל ה"קלפים הפתוחים", המהווה מעין סטייה דיונית יזומה מטעם בית המשפט, מוכרת בפסיקה "הלכת סוויסה", לפי הכלל הרגיל, מידע שיש בו כדי להפריך את גרסת היריב אמור להימסר לו מראש. אולם, הפסיקה הכירה במציאות שבה שקיפות יתר עלולה לשחק לידיו של בעל דין שגרסתו עשויה 'להשתנות' תוך ניצול חובת הגילוי.
על פי הלכת סוויסה, כאשר יש לבית המשפט חשש ממשי שאם ראיה מסוימת (כגון סרטון מעקב או הקלטה) תיחשף בפני בעל דין בשלב מוקדם, הדבר יאפשר לו לשבש ראיות או "לתפור" עדות שקר מותאמת ("גרסת בדים"), רשאי בית המשפט אף לאשר את דחיית חשיפת המסמך.
במקרים אלו, עיון במסמכים אלו יידחה בדרך כלל עד לאחר שבעל הדין השני יסיים להגיש את ראיותיו ולמסור את גרסתו העובדתית מטרת דחייה זו אינה להקנות יתרון טקטי סתמי, אלא לשמש מגן על חקר האמת, כאשר עם זאת, בתי המשפט מבהירים פעם אחר פעם כי סטייה מסדר הבאת הראיות המקובל היא אמצעי חריג ביותר, הדורש הצדקה מיוחדת, ולא יינתן כעניין שבשגרה.
טקטיקה פסולה מול התנהלות לגיטימית
הליך משפטי הוא מטבעו זירה המערבת שיקולים אסטרטגיים וטקטיים, עם זאת, בתי המשפט משרטטים גבולות ברורים בכל הנוגע לחובת תום הלב ולגבולות הגזרה, מהלך שיש בו ניצול לרעה של הליכי משפט עלול להתהפך על יוזמו.
בתי המשפט מותחים ביקורת על שימוש בכלים דיוניים אך ורק לשם השגת יתרון טקטי או כדי להתחמק משקיפות, לדוגמה:
הגשת תביעה שכנגד ללא ביסוס אמיתי, רק כאמצעי לחץ לפשרה, מסומנת לרוב כמהלך טקטי נפסד, כן הגשת בקשות סרק לפסלות שופט במטרה לעכב את הדיון ולזכות בזמן או להתיש, מהלך כזה נחשב לניצול לרעה שפוגע במערכת ומוביל לרוב לפסיקת הוצאות משמעותיות.
כך גם בדבר גילוי מסמכים כאר העלאת טענות ערטילאיות בדבר "נזק ראייתי" עקב אי-המצאת מסמך שולי, כאשר המטרה האמיתית היא לפזר עשן ולהסיט את הדיון מהיעדר ראיות מוצקות של הטוען עצמו או להתיש שוב, גם כאן עלול הצד הנוקט בטקטיקות אלו להפסיד מכך בסופו של דבר.
גם הימנעות של צד ממשלוח שאלות הבהרה למומחה מקצועי, רק כדי לנסות "להפתיע" אותו על דוכן העדים, עלול להתברר כצעד נפסד, שכן מטרתן של שאלות ההבהרה הינן לפשט את ההליך ולא לסרבלו בהתחכמויות של שעת אפס.
מאידך גיסא, ישנם מהלכים טקטיים שזוכים להכרה כלגיטימיים, למשל, שתיקה או הימנעות מפירוט יתר בכתבי טענות, המותירה את נטל ההוכחה במלואו על הצד שכנגד, היא טקטיקה מקובלת שאינה נחשבת בהכרח לפסולה שכן מתחילה אי עמידה בנטל הראיה הנדרש של צד להליך מהווה הגנה ראויה, ואין לחייב צד מתגונן כדוגמה לפרט 'בכח' או להמציא ראיות במטרה לחפות על היעדר עילה ומחסור בראיות רלוונטיות של הצד השני.
המחיר של הסתרת קלפים
בתי המשפט עלולים לנקוט בצעדים של ממש כדי לאכוף את חובת השקיפות, מערכת המשפט אינה רואה בעין יפה ניסיונות לרמות ב"משחק הקלפים", כאשר בעל דין אינו ממלא כראוי את חובת הגילוי, מוסמך בית המשפט לנקוט נגדו בשורת סנקציות, מפסיקת הוצאות כספיות משמעותיות לחובת המפר, ועד למקרים חריגים של הפרה בוטה וממושכת, קיימת סמכות דרסטית למחוק כליל את כתב התביעה או ההגנה של הצד המפר.
הפסד השימוש בראייה, ומניעת הגשת הראיה המוסתרת, קלף שבעל דין בחר להחביא בשרוולו ולא חשף במועד לא יוכל לשמש אותו ככלל בהמשך המשפט כראיה מטעמו, ועשוי להיחשב כהרחבת חזית פסולה ואסורה, אלא אם קיבל אישור מיוחד מבית המשפט והוכיח הצדק סביר למחדל.
האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ פרטני.
