דמיינו עורך דין צעיר עומד בבית המשפט המחוזי, טוען בלהט ל'סעד עצמי', בעודו זורק לחלל האוויר את המונח 'עביד איניש דינא לנפשיה', ברגע זה משהו בחדר משתנה. השופט מהנהן, הצד שכנגד נדרך, והלקוח זוקף אוזניים במטרה לנחש את משמעות הדברים, איך ומדוע שפה בת 2,500 שנה היא עדיין כלי הנשק הכי חד באולם בית המשפט?
הארמית מאפשרת לנו מסע בלשני ואנתרופולוגי משווקי בבל ועד אולמות בית המשפט בישראל, והיא עדיין ה"לינגואה פרנקה" של עולם המשפט, החקיקה והפסיקה וספרות מלומדים ענפה.
שפת ה"בין לבין"
הפרדוקס יהיה להבין, כיצד שפה שמוגדרת כמעט כ"מתה" מנהלת את הדיונים הכי סוערים במדינת ישראל?
יש שיראו בשפת הארמית כגשר אנתרופולוגי, בין עברית מקראית ותלמודית (קודש) לערבית (מרחב), כשפות שמיות הקשורות היסטורית למרחב הים תיכוני אשר בין היתר היווה מקום שבו התפתח המשפט המעשי.
נדרש גם להבין את ההקשר, מדוע עורך דין ש"שוחה" בארמית נתפס כאוטוריטה במובנים רבים.
נכסי צאן ברזל
מונח זה בלשון התלמוד הארמית משקף את ההכרה בנכסים אשר הגיעו לאשה מלפני הנישואין והם בבחינת ''ברזל'' שאינם עוברים לרשות בעלה (בניגוד למעשי ידיה), מונח זה משמש כתיאור נכסים בסיסיים כאלו שעוברים בתורשה או במסורת מדור לדור, כך גם הארמית תיתפס אצל רבים כנכס תרבותי וכערש יסוד התפתחות עולם המשפט שכן מעבר למונחי היסוד, עולם המשפט העשיר רבות בזכותן של הוויות התלמוד המשפטיים הענפים, דיני הנזיקין השטרות במשנה ובגמרא ''בבות'' המוכרות לכל בר בי רב דחד יומא.
בהקשר המתח שבין המשפט העברי (דין תורה) ובין מקבילו האזרחי, נקבע המונח "דינא דמלכותא דינא'', אף הוא בארמית, ואשר מעניק הכרה דתית לקביעות אזרחיות בעלי תוקף משפטי מחייב.
האינטרנט של העולם העתיק, גיאוגרפיה והיסטוריה
מארם ועד הודו, סיפורה של ה"אנגלית" הראשונה השפה הרשמית של אימפריות אשור, בבל ופרס, עד אולי הפיצול הגדול, ארמית בבלית: השפה ה"מחוספסת" והמשפטית של התלמוד הבבלי. ארמית גלילית: הניב של ירושלמי והקשר הקרוב לעברית, כאשר הארמית החיה היום היא בין ממעלולה שבסוריה ועד "נאש דידן" (יהודי כורדיסטן).
הצופן הלשוני, אטימולוגיה וחובבי שפה
מעבדה של מילים, איך לזהות ארמית בעברית המודרנית (הסיומת "א" כה' הידיעה: דינא, חברא, עובדא), כך האקדמיה לעברית בישראל החליטה לתקן את מטבעות הלשון ולהעמידם בסיומת ה''א בעברית צחה בשונה מהנהוג בארמית, כך לדוגמה המילה משכנתה.
באותה מעבדה גם קיימת אלכימיה של אותיות: חוקי החילוף שמרתקים לשונאים: ז' הופכת לד': מזהב לדהב, מזבח לדבח, צ' הופכת לע' או ט': מארץ לארע, מקיץ לקיט ועוד.
כך גם התפתחו בעברית המודרנית שמות ומושגים וסלגנים של ממש, כגון "בר-מצווה", ''בת-מצווה'', ועד שמות משפחה (בר-און לדוגמה).
ארמית במדים של עורך דין, מטבעות לשון בפרקטיקה
ארגז הכלים של הליטיגטור כולל שימוש בביטויים ארמיים כדי לתמצת לוגיקה משפטית: "ממה נפשך": הדרך המושלמת להציג טענות חלופיות, "עביד איניש דינא לנפשיה": סוגיית הסעד העצמי בדיני מקרקעין ונזיקין, "כל דאלים גבר": האנרכיה המשפטית מול שלטון החוק, "ברי ושמא": המשקל הראייתי של ודאות מול ספק ועוד, וכך גם מבנה המסמך המשפטי: השימוש המובנה ב"רישא" (תחילת הסעיף) ו"סיפא" (סופו).
ארמית כגשר בין המשפט האזרחי למשפט העברי
שפת השטרות והחוזים: מדוע הכתובה, הגט והיתר העסקה נכתבו ונכתבים בארמית? שכן אלו שטרות המשמשים לצרכים דתיים התחייבויות בדין האישי ועוד המיוסדים על הלכות התלמוד ובשימוש השפה הארמית באופן טבעי.
כך גם מונחי יסוד בתלמוד הפכו לתיאור הפסיכולוגיה של הלקוח: השימוש בביטויים כמו "איגרא רמא לבירא עמיקתא" לתיאור משבר, או "ריתחא דאורייתא" לתיאור מחלוקת מקצועית, יוצר שפה משותפת ואמון.
אך מעל הכל הפלפול המשפטי, הדינמיקה של דף הגמרא משתקפת בכתבי טענות מודרניים בן בשאלות משפטיות נזיקיות, חוזיות וכלכליות ועד כאמור לדיני הנזיקין ובכל חיי המעשה המסועפים, הארמית מנצחת ומותירה חותם, המשמעות עתיקת היומין מעניקה משמעות לאירוע משפטי המיוסד על טהרת הרציונל ''הישן'' אשר יוצק תוכן אף לסוגיות משפטיות מודרניות וטכנולוגיות.
הערך המוסף בשפה הארמית היא לא רק שפה, היא צורת חשיבה חדה, לוגית, עמוקה ומושרשת אשר ממשיכה להיות בתוקף ובשימוש רב בעולם המשפט, כאשר הכרת המונחים על בוריים משקפים לא רק שפה ומטבע לשון אלא תפיסה משפטית מעמיקה ועתיקת יומין.
