תניית שיפוט מקומית כתנאי מקפח בחוזה אחיד

כאשר צד לחוזה ניסח וכפה עליכם את מקום השיפוט

האם סעיף בחוזה אחיד המורה על סמכות מקומית משפטית הנוחה למנסח החוזה, מהווה תנאי מקפח, התשובה היא ככלל כן, סעיף בחוזה אחיד הקובע סמכות מקומית שיפוטית ייחודית מהווה תנאי מקפח, וזאת מכוח חזקת קיפוח הקבועה בסעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982. חזקה זו ניתנת לסתירה על ידי הספק, אך הנטל להוכיח כי התנאי אינו מקפח מוטל עליו.

הגדרת חוזה אחיד ותנאי מקפח

מהו בכלל "חוזה אחיד", ההגדרה לכך היא לפי סעיף 2 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982, כנוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש על ידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם, כלומר באופן כללי מדובר בחוזה שמנסח צד ''חזק'' שהוא זה שמכתיב את התנאים ושהחוזה על סעיפיו הכלליים מיועד לכלל הלקוחות ולא חוזה פרטני (הפרטים האישיים הם אלו שמשתנים בלבד מחוזה לחוזה).

כך המונח "תנאי מקפח" בחוזה אחיד הוא תנאי שיש בו, בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות, משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות, במקרה כזה בית המשפט מוסמך לבטל או לשנות תנאי כזה (בטלות מלאה או חלקית).

תניית שיפוט מקומית

מה הדין כאשר חוזה אחיד קובע כי בכל מחלוקת תהיה הסמכות המקומית באזור שבו בחר מנסח החוזה, ומניסיון החיים מדובר לא פעם בכפיית מקום הדין כמקום מושבו של הצד המנסח את החוזה, ולא  בהכרח לפי הוראות ותקנות סדרי הדין, כך לדוגמה, בעוד ניתן להגיש תביעה רגילה במקום שבו נעשה המחדל, מגיע סעיף בחוזה אחיד המגביל את הגשת התביעה לבית משפט הקרוב לאיזור של מנסח החוזה בלבד.

התיקון לחוק שנעשה בשנת 2004, הינו ע''פ סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים הקובע חזקת קיפוח לגבי "תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט או המקנה לספק זכות בלעדית לבחירת מקום השיפוט או הבוררות שבהם יתברר סכסוך", משמעות הדבר היא כי תניית שיפוט ייחודית בחוזה אחיד, המנוסחת בלשון מפורשת ובלתי מסויגת המעניקה סמכות לבית משפט מסוים תוך שלילת סמכות בתי משפט אחרים, נחשבת כתנאי מקפח, אלא אם כן הספק יוכיח אחרת.

למעשה, תיקון החוק משנת 2004 ביטל את הצורך להוכיח כי מקום השיפוט שנקבע הוא "בלתי סביר", וכיום די בכך שהתנאי מתנה על הוראות הדין בדבר מקום שיפוט כדי להקים את חזקת הקיפוח ככלל, ולעביר את נטל הראייה על הצד המנסח והטוען להגבלת מקום השיפוט.

נטל ההוכחה וסתירת חזקת הקיפוח

משקמה חזקת הקיפוח, הנטל עובר אל הצד המנסח והטוען להגבלת מקום השיפוט כאמור, וע''מ להוכיח כי התנאי אינו מקפח בנסיבות העניין ירבוץ על כתפיו, כאשר בבחינת שאלה זו, בית המשפט ייקח בחשבון, בין היתר, את מבחן ההרתעה או צמצום מפני מימוש זכויות, אשר בוחן האם התניה מרתיעה או מגבילה את הלקוח מלנקוט בהליכים משפטיים, או אף מקשה עליו ממש, כמו כן, יש להתחשב במכלול תנאי החוזה ובנסיבות אחרות, לרבות פערי הכוחות בין הצדדים, סוג התביעה, מרחק הצדדים מבית המשפט וסכום התביעה, ככלל, הנטל לסתירת חזקת הקיפוח אינו קל להרמה.

סעיף בחוזה אחיד הקובע סמכות מקומית שיפוטית ייחודית נחשב לתנאי מקפח מכוח חזקת הקיפוח הקבועה בסעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים. על הספק מוטל הנטל לסתור חזקה זו ולהוכיח כי התנאי אינו מקפח, תוך התחשבות במבחן ההרתעה ובמכלול נסיבות העניין.

זכות הגישה לערכאות

בפסקי דין שונים נקבע כי נקודת המוצא בבחינת תניות שיפוט בחוזים אחידים אינה רק חוזית, אלא חוקתית, בתי המשפט הדגישו פעם אחר פעם כי זכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד וכל ניסיון להגביל או לדחוק אותה באמצעות תניית שיפוט ייחודית המרוחקת ממקום מגוריו או פעילותו של הלקוח או ממקום המעשה, כפי שהיה בברירת המחדל שבסדרי הדין, נבחן בראי "מבחן ההרתעה", על פי מבחן זה, בית המשפט אינו בוחן רק האם המרחק הגאוגרפי "מכביד" במובן הטכני, אלא האם הוא יוצר מחסום פסיכולוגי וכלכלי שעלול להרתיע את הלקוח מלעמוד על זכויותיו, נקבע כי כאשר מדובר בפער כוחות משמעותי בין ספק גדול ללקוח פרטי, עצם הצורך לנהל הליך בעיר מרוחקת הכרוך בהוצאות נסיעה, אובדן ימי עבודה וטרחה לוגיסטית עשוי להביא לכך שהלקוח יוותר מראש על תביעתו, בנסיבות אלו, התניה אינה נתפסת רק כפגם טכני, אלא ככלי טקטי שנועד לצמצם את חשיפת הספק לתביעות, ולכן היא נחשבת למקפחת מיסודה.

השפעות בעידן הדיגיטלי והגלובלי

בפסקי דין שונים נקבע כי הטענה לפיה "בעידן המודרני אין עוד חשיבות למרחק הגאוגרפי", אינה יכולה לשמש כסות להכשרת תניות מקפחות, למרות היכולת להגיש מסמכים באופן אלקטרוני ולנהל חלק מההליכים מרחוק, בתי המשפט הבהירו כי הנטל על הלקוח להגיע פיזית לדיונים, להביא עדים ולהתייצב בבית משפט מרוחק, נותר נטל ממשי, יתרה מכך, כאשר מדובר בספקים המנהלים את פעילותם בזירה הדיגיטלית ופונים לקהל לקוחות בפריסה ארצית (או אף בינלאומית), נקבע כי עליהם לצפות שייתבעו בכל מקום בו הם מנהלים עסקים (כברירת המחדל על תביעות בגין עסקאות אינטרנט לפי סדרי הדין הרגילים), בית המשפט אף קבע מבחנים מרחיבים בהקשר זה, לפיהם ספק המפיק רווחים מפעילות מול לקוחות במיקומים שונים, אינו יכול "לרכז" את הנוחות רק אצלו תוך גלגול העלויות והטרחה על הלקוח המוחלש, הגישה הרווחת ככלל גורסת כי ככל שהשירות נגיש יותר באמצעים טכנולוגיים, כך גדלה הציפייה שהספק יהיה נגיש ללקוח גם במישור המשפטי בכל פורום מוסמך על פי דין.

התבחינים לסתירת חזקת הקיפוח

בפסקי דין שונים נקבעו התבחינים הספציפיים שרק בהתקיימם יוכל ספק לסתור את חזקת הקיפוח, נטל שאינו פשוט כלל להרמה ככלל, בין היתר, נבחן האם קיים אינטרס לגיטימי וייחודי לריכוז התביעות במקום מסוים, מעבר לנוחות המשרדית של הספק, דוגמה לכך יכולה להיות במקרים בהם נדרשת גישה פיזית לאתר מסוים, או כאשר מדובר בחוזים המיועדים לקבוצה מצומצמת וספציפית של לקוחות באזור גאוגרפי מוגדר, עם זאת, בתי המשפט נוטים לדחות טענות בדבר "הכבדה על עדי הספק" או "יעילות מערכתית" של התאגיד, וקובעים כי אלו נסוגים בפני זכותו של הלקוח לנהל את ענייניו בפורום הטבעי לו, עוד נקבע כי במקרים שבהם התובע מוכיח קושי מיוחד כגון מצב כלכלי דחוק, מוגבלות פיזית או מרחק קיצוני בית המשפט יחמיר עוד יותר בבחינת התנאי, כאשר בסופו של יום, המבחן המכריע הוא במשקל רב מבחן ההגינות, האם חלוקת הסיכונים והטרחה בין הצדדים בחוזה האחיד משקפת איזון ראוי, או שהיא מנצלת את העדר יכולת המיקוח של הלקוח כדי להקנות לספק יתרון דיוני בלתי הוגן.

האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ פרטני